החלטה בתיק ת"א 4054-08-11

התובעת הגישה "בקשה לדחיה ו/או מחיקה על הסף של כתב התביעה שכנגד שהוגש על ידי המשיב 1".

הבקשה מנומקת בשני ראשים, האחד - "עשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט ו/או העדר סמכות". השני - "העדר יריבות והעדר עילת תביעה כלפי המינהל".

לאחר שעיינתי בבקשה, אני רואה לנכון להורות על מחיקת התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המשיב 1, אף ללא צורך בהגשת תגובות.

מובהר כי איני נוקט כל עמדה ביחס לראש הטיעון השני, בדבר העדר יריבות, וכי הבקשה מתקבלת בשל האמור בחלקה הראשון, שכן אף אם תיטען הטענה לפיה לבית משפט זה נתונה, לכאורה, סמכות לדון בתביעה שכנגד, הרי שהגשתה עומדת בניגוד להחלטה שהובילה לתיקון כתב ההגנה, מכוחו התאפשרה כביכול הגשתה.

התובענה העיקרית, לסילוק ידו של הנתבע 1 מן המקרקעין נשוא התובענה, הוגשה במקור ביום 2.8.11. כתב הגנה הוגש עוד ביום 16.8.11.

בהחלטה מיום 25.7.12 נדחתה בקשת המשיב 1 להוספת המשיבה 2 (להלן: "המושב") כנתבע נוסף בתובענה, בטענה כי הוא נתבע דרוש להליך.

בהחלטה נוספת, מיום 5.12.12, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד להוכחות, קיבלתי בקשה שהגיש המשיב 1 "לעיון חוזר בבקשת הנתבע להוספת נתבע דרוש להליך" והוריתי על צירופו של המושב כנתבע נוסף (להלן: " ההחלטה הנוספת"). בגדרי ההחלטה הנוספת, שניתנה כאמור בה "לא בלי היסוס", הנחתי כי צירוף המושב כנתבע נוסף בתובענה זו עשוי אמנם לשרת את עניינו של התובע בהתנעת תהליך של בירור טענות כאלה ואחרות במישור היחסים שבין חברי המושב לבין המושב, אך ציינתי כי מדובר יהיה לכל היותר בתוצאת לוואי של הצירוף וכי לא זו מטרתו.

בגדרי ההחלטה הנוספת נקבעו תנאים המסייגים אותה, כדלקמן:

" ודוק; צירופו של המושב לתובענה זו לא נועד [ההדגשה במקור - א.ד.] על מנת שתובענה זו תהווה זירה לבירור הטענות ההדדיות שבין הנתבע לבין המושב או בין המושב לבין הנתבע, טענות שלא מן הנמנע כי על מנת לבררן יש צורך לברר גם טענות של חברי מושב אחרים אשר מחזיקים בשטחים המצויים כיום מחוץ למשבצת ומבחינת המינהל מעמדם הינו של פולשים. תובענה זו אינה מהווה האכסניה [ה]נכונה לבירור טענות אלה, לא מן הבחינה הדיונית (זהות בעלי הדין הנוטלים בה חלק, הסעד הפשוט והממוקד הנתבע בגדרה, וכיו"ב) ואף לא מן הבחינה המהותית, בשים לב לסמכותה העניינית של ערכאה זו. לא זו מטרת הצירוף".

ודוק; עת ניתנה ההחלטה הנוספת, לא נעלמה מעיניי הוראת סעיף 51(א)(4) רישא לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, כפי שפורשה בפסיקה [ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון, פ"ד כ(1) 505, 522 (1966)], באופן אשר, לכאורה, נותן בידי ערכאה זו סמכות להכריע גם בעניינים החורגים מגדר הסמכות העניינית הנתונה לה באופן רגיל, דהיינו סמכות להכריע לא רק בנוגע ל" תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" אלא גם בנוגע ל" תביעות הנוגעות למקרקעין", ובלבד שהנושא הונח לפתחה של ערכאה זו בדרך של הגשת תביעה שכנגד " שנושאה זהה לנושא התביעה הראשית". 

אך אין משמעות הדבר כי דיון בטענות החורגות באופן מובהק מגדרי הסמכות העניינית הינו רצוי. נהפוך הוא; דומני כי מקום בו מתברר שהסוגיה האמיתית הטעונה הכרעה נוגעת לשאלת קיומה של זכות מהותית במקרקעין החורגת מזכות שימוש גרידא, רצוי להימנע מהכרעה בשאלה זו בבית משפט השלום [ראו, למרות ההכרעה בנסיבות הקונקרטיות שם, את הערתו העקרונית של כבוד השופט י' דנציגר ברע"א 8120/10 יורשי המנוח יואל סרן ז"ל נ' פז חברת נפט בע"מ (22.11.10), בסעיף 19].

שיקול זה, יחד עם זהות בעלי דין, השלב הדיוני ושיקולים נוספים, הובילו לסייג שצוטט לעיל.

עתה מתברר כי המשיב 1 נטל לעצמו את החירות להגיש בד בבד עם כתב ההגנה המתוקן שבהחלטה הנוספת הותר לו להגישו, גם כתב תביעה שכנגד, ובמסגרתה הוא עותר לכך שיינתן צו המצהיר כי הקרקע נשוא התובענה מהווה חלק בלתי נפרד משטח המשבצת של המושב; שיינתן צו המצהיר כי הוא זכאי לכלל הזכויות שניתנו לחברי המושב האחרים "ביחס לקרקעות שלהם"; וכן שיינתן צו עשה המורה למינהל ולמושב לתקן את מפת המשבצת, באופן שיביא לידי ביטוי את הסעדים ההצהרתיים.

אין בדעתי להכריע כאן בשאלה האם התביעה שכנגד, על הסעדים הגורפים שנתבקשו בה, עשויה להימצא בסמכותו העניינית של בית משפט זה, דהיינו אם היא מקיימת את התנאי "שנושאה זהה לנושא התביעה הראשית", שכן אינני סבור כי יש צורך בכך.

די לי בכך שבהחלטה הנוספת לעניין צירוף המושב נקבע במפורש כי היא מוכפפת להבהרה לפיה לא תתאפשר הפיכת התובענה לזירה לבירור המחלוקות בין הנתבע והמושב, שמן הסתם קשורות למחלוקות נוספות בין הנתבע ו/או המושב לבין חברי המושב האחרים, ובינם לבין עצמם.

כאמור לעיל, הגשת התביעה שכנגד יחד עם הגשת כתב ההגנה המתוקן, עומדת בניגוד לתנאים שנקבעו בהחלטה הנוספת בגדרה ניתן ההיתר להגשת כתב ההגנה המתוקן ואשר מכוחה הוא הוגש.

ככל שהמשיב 1 סבור כי עומדת לו זכות לקבלת סעדים כדוגמת אלו שנתבקשו על ידו, יתכבד וינקוט בהליכים מתאימים, תוך שישקול לצרף להליכים את כל הגופים והרשויות הרלבנטיים, וכן כל מי שעלול להיפגע ממתן הסעדים שיתבקשו.

הבקשה מתקבלת, במובן זה שאני מורה על מחיקתה על הסף של התביעה שכנגד.

המשיב 1 ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ש"ח, תוך 30 יום מהיום.